Daf 30a
הָתָם נָמֵי שֶׁהִקְטִיר קוֹמֶץ מִנְחָה חוּץ לִזְמַנּוֹ קוֹמֶץ לְבוֹנָה חוּץ לִמְקוֹמוֹ
Rachi (non traduit)
דאמר קומץ מנחה כו'. שהמנחה יש לה שני מתירין הקומץ והלבונה וכי פליגי רבי יהודה ורבנן לאו בקמיצה פליגי דאין קמיצה בלבונה אלא בהקטרה פליגי שהיא עבודה בכל אחת ואחת וכגון שהקטיר קומץ מנחה על מנת לאכול כזית למחר וקומץ לבונה על מנת לאכול כזית בחוץ ואית ליה לרבי יהודה מפגלין בחצי מתיר וכיון דהיינו תרי דבורי נינהו מקמא איפגלא לה אבל בקמיצה דחד מתיר הוא לא פליג רבי יהודה:
הֲרֵי קוֹמֶץ דְּמִנְחַת חוֹטֵא דְּלֵיכָּא לְבוֹנָה בַּהֲדֵיהּ וּפְלִיגִי
Rachi (non traduit)
מנחת חוטא. מטמא מקדש או שמיעת הקול מביא מנחה בדלי דלות דכתיב לא יתן עליה לבונה (ויקרא ה':
י''א):
לָא פְּלִיגִי אָמַר רַב אָשֵׁי אִם תִּימְצֵי לוֹמַר פְּלִיגִי פְּלִיגִי בִּפְסִיעוֹת
Rachi (non traduit)
פליגי בפסיעות. ובמחשבת הולכה דאמר בפסיעה ראשונה חוץ לזמנו ובפסיעה שניה אמר חוץ למקומו דהוו להו תרי דבורי:
רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי מַתְנֵי כִּדְאַבָּיֵי רַב הוּנָא בַּר נָתָן מַתְנֵי כִּדְרָבָא
Rachi (non traduit)
מתני כדאביי. תני מתנייתא כדאביי דבלחצות מודי רבי מאיר:
מתני כדרבא. תני מתנייתא כדרבא דבלחצות נמי פליג רבי מאיר:
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר רַבִּי מֵאִיר בְּשִׁיטַת רַבִּי יְהוּדָה אֲמָרָהּ דְּאָמַר תְּפוֹס לָשׁוֹן רִאשׁוֹן
דִּתְנַן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל אִם מַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן קָדְמָה אֶת מַחְשֶׁבֶת הַמָּקוֹם פִּיגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת
הֲרֵי קְמִיצָה דִּ(לְ)כִי לַחֲצוֹת דָּמֵי וּפְלִיגִי
Rachi (non traduit)
הרי קמיצה. דפליגי רבי יהודה ורבנן בה בפרק קמא דמנחות (דף יב.) כי מחשב לאכול כזית למחר כזית בחוץ כו':
דכי לחצות דמי. דחד דיבורא הוא וזיתים הרבה יש ולאו מיהדר אימלוכי הוא והכא ליכא לפלוגי בתרי דבורי כדפלגא בשחיטה בב' סימנין:
Tossefoth (non traduit)
והרי קמיצה דכי לחצות דמי ופליגי. תימה דלא פריך ממליקה דחטאת העוף דפליגי דחטאת העוף הכשירו בסימן אחד וליכא שני מתירין ויש לומר דאיכא שתי מתירין כגון מפרקת וסימן אחד:
אִין רֵישָׁא בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת סֵיפָא בֵּין בַּעֲבוֹדָה אַחַת בֵּין בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת
Rachi (non traduit)
אין רישא בשתי עבודות. דהא מפרש בהדיא סיפא איכא לאוקמא דבתרוייהו פליגי:
תְּנַן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל אִם מַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן קָדְמָה לְמַחְשֶׁבֶת הַמָּקוֹם פִּיגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן הַיְינוּ דְּקָתָנֵי זֶה הַכְּלָל אֶלָּא לְאִילְפָא מַאי זֶה הַכְּלָל קַשְׁיָא
Rachi (non traduit)
היינו דקתני זה הכלל. לאיתויי עבודה אחת:
תְּנַן הָתָם הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה תְּמוּרַת שְׁלָמִים הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר
Rachi (non traduit)
הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים. שהעמיד בהמת חולין אצל שתים אחת עולה ואחת שלמים ואמר הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה תפוס לשון ראשון ואין קדושה חלה על קדושה:
תנן התם. במסכת תמורה:
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אִם לְכָךְ נִתְכַּוֵּון תְּחִילָּה הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא שְׁתֵּי שֵׁמוֹת כְּאַחַת דְּבָרָיו קַיָּימִין וְאִם מִשֶּׁאָמַר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה וְנִמְלַךְ וְאָמַר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת שְׁלָמִים הֲרֵי זוֹ עוֹלָה
Rachi (non traduit)
הואיל ואי אפשר לקרות שתי שמות כאחת. והוצרך להקדים זה אחר זה:
דבריו קיימין. ותרעה ותימכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים וכן מפרש בתמורה:
Tossefoth (non traduit)
אמר רבי יוסי אם לכך נתכוון מתחילה. פרק מרובה (ב''ק דף עג:) אמרינן תרי תוך כדי דיבור הוו חד כדי שאילת רב לתלמיד דזוטר וחד כדי שאילת תלמיד לרב דנפיש ותוך כדי דיבור קטן מודה רבי יוסי דמועיל דיבורו והכי קאמר אם אמר תמורת שלמים בתוך כדי דיבור קטן של תמורת עולה דהשתא דומה דנתכוון מתחילה לכך ואפי' עומד וצוח שלא נתכוין הואיל ואי אפשר להוציא שתי שמות כאחת דבריו קיימין ונמלך קרי ליה תוך כדי דיבור גדול כשאמרו לאחר כדי דיבור קטן שדומה לנמלך ואפי' אומר שנתכוון מתחלה לשניהם לא אמר כלום:
דבריו קיימים. וא''ת והא אמרינן בפ''ב דקדושין (דף נ:) ובעירובין פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף נ.) ובפ' נערה המאורסה (נדרים סט:) כל שאינו בזה אחר זה בבת אחת אינו וי''ל דכיון דמשכחת בזה אחר זה כגון דאמר חציה לדמי עולה וחציה לדמי שלמים ואפילו בקדושת הגוף משכחת לה כגון בבהמה של שני שותפין ועוד דכל שאינו בזה אחר זה בבת אחת אינו מיירי בדבר שאי אתה יכול לקיים את שניהם שסותרים זה את זה כגון מקדש אשה ובתה דהי מינייהו מפקת וכן קיים ליכי ומופר ליכי דנדרים וכן ארבע אמות דעירובין (דף מט:) אבל הכא מקיימי תרווייהו וכן בפרק השולח בגיטין (דף מב.) הכותב כל נכסיו לשני עבדיו קנו ומשחררין זה את זה ולא אמרינן כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו משום דהתם בזה אחר זה א''א לקיים את שניהם דבזה אחר זה קמא קני נפשיה וקני חבריה ובתרא לא קני כלל אבל בבת אחת אפשר לקיים את שניהם ואמרי' קנו ומשחררין זה את זה והא דאמרינן בפ''ק דקדושין (דף ז:) חצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה דאינה מקודשת וקמבעיא ליה שני חצייך בפרוטה מהו לא שייך למימר תפשוט מדרבה דאמר כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו דכל שאינו בזה אחר זה מיירי בדבר שאין השני יכול לחול מחמת שחל הראשון תחלה כגון שתי אחיות ושתי תרומות ושתי מעשרות הלכך בבת אחת אינו משום דהי מינייהו מפקת אבל גבי קדושין בזה אחר זה אינו לא זה ולא זה אבל בבת אחת תפסי תרווייהו והא דאמר בסוף פ''ק דמנחות (דף יא.) היכי דמי ריבה שמנה כגון שהפריש לה שני לוגין ומשמע קצת מתוך הסוגיא שיש בהן קדושת הגוף וגבי חסר לבונתה דדייק התם הא יתר כשרה [והתניא יתר פסולה] ומפרשי שם כגון שהפריש לה שני קמצים ואכשרה קאי כדפרישית התם והשתא היכי קדשי הא אמרי' כל שאינו בזה אחר זה בבת אחת אינו ונראה לפרש כגון דאמר יקדש קומץ אחד מתוך שני קמצים כדאמר בפרק התודה (מנחות עח:) וב דקדושין (דף נא.) גבי תודה ששחטה על שמונים חלות הכל מודים היכא דאמר ליקדשו מ' מתוך שמונים דקדשי:
אִיבַּעְיָא לְהוּ הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה וּשְׁלָמִים מַהוּ לַחֲצוֹת מַהוּ
Rachi (non traduit)
ה''ג איבעיא להו הרי זו תמורת עולה ושלמים מהו. מי אמרי' הא דפליג ר' מאיר ואמר תפוס לשון ראשון משום דאמר תמורת תמורת תרי זימני והוה ליה כנמלך אבל הכא דאמר תמורת עולה ושלמים חד דיבורא הוא ותרוייהו חיילי או דלמא תפוס לשון ראשון לעולם ופשטה קדושת עולה בכולה ותו לא אתו שלמים וחיילי:
לחצות מהו. את''ל פשטה קדושת עולה בכולה אמר הרי (זו) בהמה זו לחצות לעולה ושלמים מאי האי חד דיבורא הוא ואין זה חל בלא זה או דלמא כיון דפשטה בפלגא פשטה בכולה ולא אתו שלמים וחיילי:
Tossefoth (non traduit)
לחצות מהו. פי' בקונט' דאמר הרי בהמה זו לחצותה לעולה ושלמים ואין זה דומה לחציה עולה וחציה שלמים דפליגי בהדיא בתמורה (דף כו.) ובפרק כיצד מערימין (דף נט) אבל בפ' תמיד נשחט (פסחים פג.) לא דקדק בקונטרס שהביא הך דשמעתין ופי' לחצות כגון דאמר חציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים ור''ח מפרש לחצות כגון דאמר לחצי היום תיהוי עולה ושלמים א''נ עולה ושלמים תהוי לחצי היום:
אָמַר אַבָּיֵי בְּהָא וַדַּאי מוֹדֶה רַבִּי מֵאִיר רָבָא אֲמַר עֲדַיִין הִיא מַחְלוֹקֶת
Tossefoth (non traduit)
אמר אביי בהא ודאי מודה ר''מ. ופריך והרי שחיטה דכי לחצות דמי דכיון דאינה לשחיטה אלא לבסוף היכי הוציא שני הדיבורים קודם שיהא סוף שחיטה והוי כאילו אמר לבסוף שחיטה יהא כזית חוץ לזמנו וכזית חוץ למקומו:
אָמַר רָבָא לְאַבָּיֵי לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ בְּהָא וַדַּאי מוֹדֶה רַבִּי מֵאִיר הֲרֵי שְׁחִיטָה דִּ(לְ)כִי לַחֲצוֹת דָּמֵי וּפְלִיגִי
Rachi (non traduit)
והרי שחיטה. דקתני מתני' לאכול כזית למחר כזית בחוץ:
דכי לחצות דמי. דלאו מיהדר אימלוכי שהרי כמה זיתים יש בה וחד דיבורא הוא ופליגי וקא''ר יהודה תפוס לשון ראשון ור' מאיר דתמורה בשיטת רבי יהודה דמתניתין קאי דאמרינן בשמעתין ר''מ בשיטת רבי יהודה אמרה:
אֲמַר לֵיהּ מִי סָבְרַתְּ אֵינָהּ לִשְׁחִיטָה אֶלָּא לְבַסּוֹף יֶשְׁנָהּ לִשְׁחִיטָה מִתְּחִילָּה וְעַד סוֹף וּמִשְׁנָתֵינוּ דְּאָמַר סִימָן רִאשׁוֹן חוּץ לִזְמַנּוֹ סִימָן שֵׁנִי חוּץ לִמְקוֹמוֹ
Rachi (non traduit)
אמר ליה מי סברת אינה לשחיטה אלא לבסוף. דלהוי הך תרתי מחשבות בסוף שחיטה וחד דיבורא הוא ואפי' הכי נימא ר' יהודה תפוס לשון ראשון:
ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף. וכי היכי דמהניא מחשבה בסוף מהניא בתחילתה ומתוקמא מתני' כגון דאמר שחיטת סימן ראשון חוץ לזמנו ובשחיטת סימן שני חוץ למקומו ואית ליה לרבי יהודה מפגלים בחצי מתיר דהיינו חד סימן ותרי דבורי נינהו ואיפגל ליה מדבורא קדמאה אבל לחצות דחד דבור הוא מודי (ומהכא שמעינן דרבא אליבא דר''מ סבירא ליה אינה לשחיטה אלא בסוף מדיליף עדיין היא מחלוקת ממתני' והיינו דאמר בתמיד נשחט (פסחים דף סג.) נימא קסברי אחרים אין לשחיטה אלא לבסוף וכדרבא דאמר רבא עדיין היא מחלוקת ממתני' דתמורת עולה ושלמים כלחצות דאחרים היינו רבי מאיר ורבא מוקי דלרבי מאיר אינה לשחיטה אלא לבסוף):
Tossefoth (non traduit)
[סימן ראשון חוץ לזמנו.]. ודווקא סימן אחד דהוי דבר המסויים ומפגלין בחצי מתיר אבל אם אמר משהו ראשון חוץ לזמנו ומשהו שני חוץ למקומו לא הוי פיגול אע''ג דמפגלין בחצי מתיר כיון דלא הוי דבר המסוים ולא דמי לפסיעות וא''ת דמשמע הכא דרבא סבירא ליה אינה לשחיטה אלא לבסוף והיינו כריש לקיש דפרק שני דחולין (דף כט:) ושמעינן ליה לרבא בפרק החולץ (יבמות לו.) דבכולי הש''ס הלכתא כרבי יוחנן לגבי ר''ל בר מתלת ויש לומר דשאני הכא מדקאמר לה ר''ל משמיה דלוי סבא ויש לתמוה רבא דפריך ליה לאביי וס''ד דס''ל אינה לשחיטה אלא לבסוף תיקשי ליה מתני' דהקדים מולים לערלים כשר ערלים למולים פסול הרי בסוף שחיטה חל דיבור ראשון ולא שני דאי הוו חיילי תרווייהו הא קיימא לן דמקצת ערלה לא פסלה:
— Even so: the first clause treats of two services, while the second clause can refer to either one service or two services. We learnt: SAID R. JUDAH: THIS IS THE GENERAL RULE: IF THE INTENTION OF TIME PRECEDED THE INTENTION OF PLACE, IT IS PIGGUL, AND INVOLVES KARETH. As for R. Johanan. it is well: hence he teaches, THIS IS THE GENERAL RULE. (1) But according to Ilfa, what is the implication of THIS IS THE GENERAL RULE? — That is indeed a difficulty. We learnt elsewhere: [If one declares.] ‘This [animal] be a substitute for a burnt-offering, a substitute for a peace-offerings,’ it is a substitute for a burnt-offering [only]: this is R. Meir's view. Said R. Jose: If such was his original intention, (2) since it is impossible to pronounce both designations simultaneously, his declarations are valid. (3) But if, having declared, ‘This [animal] be a substitute for a burnt-offering,’ he declared as an afterthought, ‘This be a substitute for a peace-offerings,’ it is a burnt-offering. It was asked: What if [one declares,] ‘This [animal] be a substitute for a burnt-offering and a peace-offerings,’ [or] ‘[This animal be a substitute for] half [a burnt-offering] and half [a peace-offering]’? Said Abaye: Here R. Meir certainly agrees [with R. Jose]. Raba said: There is still the controversy. Raba said to Abaye: According to you who maintain that here R. Meir certainly agrees, Yet lo! slaughtering is analogous to half and half, yet they disagree? (4) — Said he to him: Do you think that shechitah counts only at the end? [No:] Shechitah counts from the beginning until the end , and our Mishnah means that he declared [that he cut] one organ [intending to eat the flesh] after time and the second organ [intending to eat it] without bounds. (5) Yet surely kemizah (6) is analogous to halves, yet they disagree? (7) — There too it means that he burnt a fistful of the mealoffering [with the intention of eating] after time and a fistful of the frankincense [intending to eat] without bounds. Yet they disagree in respect of the fistful of a sinner's meal-offering, where there is no frankincense? — They do not disagree there. R. Ashi said: If you should say that they do disagree, they disagree in the steps. (8) R. Shimi b. Ashi recited [the passage] as Abaye; R. Huna b. Nathan recited [it] as Raba. When R. Dimi came, (9) he said: R. Meir stated [his ruling] in accordance with the thesis of R. Judah, who maintained: Regard the first expression. For we learnt: R. JUDAH SAID, THIS IS THE GENERAL RULE: IF THE INTENTION OF TIME PRECEDED THE INTENTION OF PLACE, IT IS PIGGUL, AND INVOLVES KARETH.

(1). This phrase is always regarded as including something not explicitly stated; according to R. Johanan then it includes the case of both intentions being expressed at one service.
(2). To declare it a substitute for both.
(3). V. Lev. XXVII, 33: He shall not inquire whether it be good or bad, neither shall he change it; and if he change it at all, then both it and that for which it is changed shall be holy. This is interpreted as meaning that if an animal is dedicated for a particular sacrifice, e.g., a peaceofferings, and then a second is substituted for it, both are holy, the second having exactly the same holiness as the first. Now R. Meir rules that if he declares it a substitute for two consecrated animals in succession, only the first declaration is valid, and the second is disregarded. But R. Jose maintains that if the second statement was not added as an afterthought but was part of the original intention, the whole is valid. Consequently, the animal is put out to graze until it receives a blemish, when it must be sold, and the money expended half for a burnt-offering and half for a peace-offering.
(4). When one slaughters the sacrifice with the intention of eating as much as an olive without bounds and as much as an olive after time, the second intention is not an afterthought cancelling the first, since both are possible; yet R. Judah regards the first statement only. This is analogous to making an animal a substitute for half a burntoffering and half a peace-offerings, for here too both are possible. Now R. Meir who regards the first statement only in substitution agrees with R. Judah in our Mishnah, and therefore in the declaration in question too he should regard the first statement only.
(5). Shechitah consists of cutting across the two organs of the throat, viz., the windpipe and the gullet. Here R. Judah disagrees, because he regards them as two separate statements; but in a statement of ‘halves’ R. Judah (and R. Meir) would agree that the whole counts as one statement and that both parts are regarded. V. also Pes. (Sonc. ed.) p. 315, n. 3.
(6). V. Glos.
(7). If the priest takes the fistful of the mealoffering for burning on the altar while expressing the intention of eating as much as an olive after time and as much as an olive without bounds. There is the same controversy in Men. 12a between R. Judah and the Sages as here.
(8). As the priest took one step while carrying the fistful to the altar he declared his intention of partaking of the offering without bounds, and as he took another step, his intention of partaking thereof after time. Hence here also we have two separate statements.
(9). From Palestine to Babylon.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source